הפסטיבל מארח עשרות בשלני ובשלניות בירה שמכינים את הבירה שלהם בבית ורוצים לחלוק אותה עם העולם. כל הכנסות הפסטיבל הולכות לקידום עמותת פאראגרטולי שמארנת ימי כיף מוטוריים לילדים עם מוגבלויות
פסטיבל הבירה החברתית השני - 2023 - קיבוץ רבדים
עיקרי הדברים
מקומות
- איטליה - חבל טוסקנה
- בולוניה
- פירנצה
- סיינה
- ונציה
מבשלות
בארים
- הבאר של באדר - סיינה
- באלדין - ברו-באפ - שוק האוכל בולוניה
- איל סאנטו בויטורה - ונציה
חנויות בירה מתמחות
- טוסקאן-טייסט-פלורנס
בירות
- בלונד אייל של באלדין - מהחבית
- קלר-ביר של בויה - פחית
- לאגר של ברפיסט - בקבוק
- פילז של באדר - מהחבית
- מארי הופינס לא מפוסטרת ולא מסוננת של לאו-לנד מהחבית
ההסטוריה של מבשלת באלאדין
שתיתי בלונד אייל בשוק האוכל בבולניה. שוק האוכל בבולניה לא פחות ממדהים. אוכל איטלקי בשיא תפארתו. מאכלי ים, פיצות, פסטות וקינוחים. מנה אחת שרציתי אך לא הצלחתי לאכול, המבורגר של סטייק טרטר. ערימה של בשר נא חתוך גס עם תבלינים וביצת שלו שנשפכה לכל עבר. הייתי מלא מדי ולכן דילגתי. משאיר משהו לפעם הבאה. ויניוטק - כלומר חנויות של יינות מאיזור קיאנטי ואחרים היו לרוב. אני שתיתי כמובן בירה. היה גם דוכן קטן של בירת קראפ של מבשלת בלאדין. דוכן יפה עם מספר בירות מהחבית. התחשק לי בלונד אייל.
בדרך כלל זו לא בירה שאני בוחר. נמזגה לתוך כוס קטנה שחתוכה בצורה יפה ביותר. צבע צהוב עמוק יפה עם ראש קצף נאה. כמות מדוייקת לטעמי של פחמן דו חמצני. הטעם ברור ומודגש עם טעם שנמשך זמן רב. בירה פשוט מעולה. ללא לחץ מיותר של בני המשפחה בולוניה הייתה יכולה לחכות ואני הייתי יכול לשתות עוד. גם את זה נשאיר לפעם הבאה. משיטוט ברחבי המרשתת למדתי כמה דברים על המבשלה:
- התחילה ב 1986 בתור פאב בעיר קונו
- ב 1996 הופכת להיות ברו-פאב. מבשלת בלונד ואמבר מפולטרות ולא מפולטרות.
- ב 1997 מתיחלה לבקבק ולשווק ולהכין מספר מגוון של סגנונות בירה - BRUN, BLANCHE ETC
- לאורך השנים מגדילים את המבשלה והיקף הייצור
- מייקל ג'קסון (THE BEER HUNTER) כולל את ISAAC בתור אחת מ 500 בירות הטובות בעולם
- מתחילים לייצר גם סיידר
- כאשר משיקים את פיאט 500 ב 2007 המבשלה מייצרת בירה מיוחדת במספר מוגבל של בקבוקים לאירוע
- פותחים ברים במרוקו, ברומא ג'נבה, לונדון וארה"ב
- מתחילים לייצר קוקטילים ומי טוניק
בקיצור סיפור יפה של יזמים איטלקים שהתחילו בבר קטן והפכו להיות יזמי בירה שפיתחו את תרבות בירת הקראפט האיטלקית בהמון מישורים לרבות ייצוא הרעיונות והטעם לאפריקה, אירופה וארה"ב.
TUSCAN TASTE FLORENCE
ההמלצה שלי היא לא להגיע לפירנצה. ביום שאנחנו היינו זה היה פשוט מפגע מתמשך של תיירות המונית חסרת רסן. מילארדי תיירים פשטו על העיר וצרכו כארבה את כל מה שראו - תרבות, מוזיאונים וגלידה.
למזלי כי רב ולא מתוך תכנון ראיתי את החנות טוסקאן-טייסט-פלורנס. הייתי שם כמעט לבד עם כמה שתיינים.
חנות מרשימה למדי לכל מה שקשור לתרבות הקולניארית של טוסקנה -שיעורי בישול, טעימות יין ובירת קראפט מקומית. אני התעניינתי רק במקרר הבירות המקומיות שהיה עמוס לעייפה בכל טוב של מבשלות קראפט איטלקיות מקומיות. בעל הבית היה נחמד מאוד וסיפר כל מה שידע על בירות מקומיות. לפי מה שסיפר הוא שתה לא מעט בחייו ובחר מתוך זה כנראה את מה שהיה בחנות.
ביקשתי המלצות בסדר עולה של לאגר, קלר-בייר, פילז ו IPA וזה מה שקיבלתי.
המלצות הבירה של טוסקאן-טייסט-פלורנס
Keller pils 5.0%
מעולם לא ניסתי קלר-ביר מחוץ לגרמניה ובטח לא בפחית. עיצוב הפחית מזכיר יותר קאלט גותי-טכנו שעומד בניגוד לשם התמים של הבירה. כל זאת לא הרתיע אותי לנסות קלר-ביר שאני מאוד אוהב.
קלר-ביר היא בירה שראשיתה ככל הנראה מימי הביניים - הבירה מהמרתף (קלר בגרמנית משמעו מרתף) היא בירה לא מפוסטרת ולא מסוננת ולכן בדרך כלל עכורה יותר. לרוב עם טעם שמרים חזק. הבירה האיטלקית של קלר-ביר לא הזכירה לי את מה שאני מכיר מגרמניה שבתור בירה בדרך כלל מאוד פשוטה עם הרבה טעמי לוואי. הבירה האיטלקית הייתה בירה באיכות גבוהה - מעין פילז טוב עם טעמים יותר חזקים. לא הזכירה את מה שאני רגיל אבל אני מניח שבכל זאת פיסטרו אותה ואפילו סיננו חלקית והקפידו על תהליכי ייצור ברמה גבוהה ולכן הייתה טובה ואיכותית, אך לא כל כך את הסגנון שרצתה לדמות.
למבשלה - בו-יאה יש גם 3 סניפי טאפ-רומס - נראה לי ששוה לנסות למי שנמצא באיטליה באיזורים הרלבנטים.
מבשלה קטנה מצפון איטליה שיש לה גם ברו-באפ שמוזג מספר מגוון של בירות מתוצרת עצמית. אני שתיתי בבקבוק את בירת הלאגר. בירה ברמה גבוהה ביותר. יחסית ללאגר היא בירה עם גוף וטעמים מלאים. אני אהבתי מאוד.
בירות מעניינות נוספות שראיתי באתר של החברה WEST COAST IPA, BLACK IPA, TRIPHELL
שיתפו פעולה עם ALEBROWAR, PRAIRIE ARTISAN ALES, TO OL BEER HERE.
סיינה - באדר בר
במרכז העיר העתיקה של סיינה (ממש בסמוך לכיכר הגדולה של העיר) במקום מעט נחבא מצוי הבר של באדר. הבאר ממש פנינה היסטורית. גיומן באדר נולד בויטברג שבגרמניה בשנת 1822 ומגיע לטוסקנה לקראת אמצע המאה ה 19. הוא מביא עימו ידע ושיטות בישול גרמניות של התססה בטמפרטורה נמוכה.
הוא מקים מבשלה ובר שבמהלך השנים שינה את מקומו. הבר שבו הייתי מנסה לשמר את אופי הברים של המאה ה 19 עם עיצוב וחפצים עתיקים. ומה שיותר חשוב שטעם הבירה גם לא השתנה ב 150 שנים האחרונות אז מי שרוצה להינות מטעם שעומד לפוג מן העולם זו הזמנות טובה. בבר מוגשות בסך הכל 3 סוגים של בירה - וייס, דונקל ופילז.
שתיתי רק הפילז - טעם פשוט מאוד וקליל. לי היא הזכירה משהו בין אלט-בייר לקולש - סוגי בירה שמבשלים בדיסלדורף וקלן בהתאמה. בירה קלה לשתייה בלי הרבה פחמן דו-חמצני עם טעמים פשוטים. ללא ספק הבירה הזו מבושלת כמו שבישלו פעם בלי כל תיחכום או שיטות מתקדמות. כל החוויה כולל הבירה והמקום מחזירים אותנו 150 שנה אחורה בזמן. שווה בהחלט עצירה אם אתם בסיינה.
איל סאנטו בויטורה – קראפט בייר באר בונציה
איך אתם חושבים שקראפט בייר באפ ייראה בונציה? אז זהו ככה הוא נראה. יושב ליד תעלת מים קטנה במבנה היסטורי מקסים. הוא קטן וצפוף מעוצב בקפידה (הרבה עץ ככה) אבל כזה שבלוי מרופט במידה. לב הבר – הבר עצמו עם 21 ברזי בירת קראפט איטלקית בחיזוק של בירות בלגיות משבוחות. הרבה מגיעים לונציה לראות אומנות. אם הגעתם עד לפה בקריאה של דיווחי מאיטליה אז אין ספק שאתם צריכים להגיע לבאר הזה בונציה לפני או אחרי ביקור בכיכר סאן מרקו. משלים לחוויה ונציאנית של אומנות, אוכל והכוכב העולה החדש שמי איטליה – בירת קראפט מקומית משובחת של יצרנים קטנים מאיזורים חקאלים מגוונים באיטליה שהמירו את הדת היין המקומית בבירה.
אז מה שתיתי? לאחר התייעצות קצרה עם הברמנית שהתעקשה על בירת הבית של אותו היום נכנעתי (די בקלות למעשה לא התנגדות כלל) שהייתה מארי-פופינס של מבשלה קטנה בשם לאו-לנד. הבירה הוגשה בכוס זכוכית רגילה של הבר ולא של המבשלה. הם לא מקפידים על הגשה בכוסות של המבשלות וזאת ההערה הרוטנת האחרונה שלי לגבי המקום או המבשלה. הבירה הייתה מזוגה בצורה מצויינת. היא הייתה לא מפוסטרת ולא מסוננת מה שהאריך והדגיש את כל הטעמים שלה בצורה חדה וברורה. בארץ אין הרבה הזדמנויות לשתות בירות לא מפוסטרות ולכן מבחינתי זה הייתה חוויה מצויינת.
סיפור המבשלה בקצרה: לאו-לנד היא מבשלה קטנה מאיזור מאנטואה. שני היזמים חובבי בירה ניקולה סולדני ואליס באדיאלי שרוצים לשלב בין הטעמיםה המורכבים של בירות בלגיות ולטוהר של בירות גרמניות. לאחר בישול של מספר שנים בבית עבדו במבשלה קטנה וכעת עושים ניסויים של שילוב של מאלט, כשות, שמרים ותבלינים. השם של המבשלה עושה את ההקשר לאדמות שבאיזור מאנטואה תחתית. משתמשים כמה שיותר בחומרים שגדלים באיזור הגיאוגרפי שלהם.